סדק ברקיע

עומדת לבדי, בוהה בחשכה
סופרת את המחשובת בשקט
מחפשת איך להכאיב לך
לכתוב את סוף הסיפור אחרת
גוזרת את השוליים
מוחקת את השאר
הופכת דף ובינתיים
יש סדק ברקיע

אז מה גורם לאדם
לבנות ארמון במו ידיו
ולהרוס הכל בשנייה אחת
החלום הולך ונפרם
וההרגשה ששום דבר לא יחזור
להיות פה כשהיה

אתה כבר לא שלי
אני כבר לא שלך
מכרת את כל מה שהיה בינינו
שוכבת לבדי, בוהה בחשכה
האור שהיה לנו כבה ואיננו
אתה אולי רחוק מהעין
אבל לי בדם
כמו רעל ובינתיים
השחר לא מפציע

מילים: אלון אדירי, לחן: אלון אדירי