על גל האבן הלבנה

על גל האבן הלבנה יורד היום
והגבעה כולה טבולה בארגמן
אתה זוכר אותה הנה פתאום
כמו לא נכרו בך ובה אותות הזמן
אתה זוכר את הכדור האחרון
את הכיתה המתפלשת במדרון
את הגדרות שלא היו מסתור
לאלה שנפלו על פי התהום
הזכרונות אל מול פניך בבהירות
עולים כמו מסלעים עלי הרקפות
הנה ליד האוהל הכרות
המקלען עצם עיניים עייפות
הנה בבור אשר נכרה ליד התל
אחד פצוע בין ערביים מתפתל
כשהתגבורת הנה בוששה
נותרו מן הפלוגה רק חמישה
ישנם ימים אתה בעצב נעטף
ואז אתה נמצא לבד ובריחוק
עצב תעודתך להיות שותף
אך נתיבי הזכרונות הולכים לחוד
בתוך תרמיל הגב אשר מאוד כבד
את עצבונך אתה מפה נושא לבד
ובין כתפייך אז ראשך נטמן
ניכרו פתאום אותות הזמן

מילים: ירון לונדון