בתוך הפקק האינסופי

זה בוקר עצבני
אני מחכה שיעבור הכל מולי,
אני והמכונית שלי תקועים
בתוך הפקק האינסופי.
עיר בלי הפסקה, מדינה בהמתנה
מיד הפרסומות, אחר כך לך תדע.

שמש בוקר מסנוורת
ונועצת בתוכי שיני זהב,
הרי החדשות הישנות,
אותן שריפות, אותו שרב.
אותם שירי מולדת
ודיבורים על מלחמה,
אין שלום, אף פעם לא היה.

בוקר טוב לשלדים בארונות
לשדים בקופסאות
לא ניקח ללב ולריאות
בוקר טוב ליושבים על מזוודות
לנופלים בין הכסאות
תמיד הכי קשה, זה לחכות.

סטיקרים וסיסמאות
אומרים לי איך ומה לקנות,
כתובות על הקירות אומרות לי
על מה למות, על מה לחיות.
עונה לטלפונים ומקשיב להודעות
נמאס לי לחכות ולחכות.

בוקר טוב...

מילים: יהודה פוליקר