סוף הזיכרון

זה לילה אלכוהולי מאותם לילות
זה משחרר אתה אומר לא יזיק לנו לשתות
מוזר להפגש פה אחרי שנים
אנשים לא משתנים רק מזדקנים
את המוסיקה ברקע את ממש שונא
אנשים בתוך עשן כזה עושים אותך חולה
אז מה אתה עושה פה ורועד מקור
במעיל כל כך עבה מעור כל כך שחור
היינו מעשנים בשירותי בנים ולקחנו לריאות
אני זוכר אותך צוחק ממני בעיניים אדומות
צחקת כמו גדול הרגשתי די קטן
פתאום הכל נראה מוגזם
היית פעם ילד פלא אבל הקסם נעלם
אף פעם לא היו זמנים גרועים יותר
אמרת אז ושוב אתה אומר
טיפסת על עצים ועל גגות גבוהים
לחפש את עקבותיו של אלהים
ברגע שנראה לי כמו טירוף מוחלט
אתה נהיית מתנבא מאיזו כת
ראיתי את סופה של ידידות גדולה
אבל אמרת שזאת רק ההתחלה
אמרת אל תגיד אני תמיד איתך
והסתכלת בשעון
אני זוכר אותך ליד הדלת וזהו סוף הזיכרון
היית מרוחק נראית זר כל כך
אני בכיתי כמו אידיוט
שמעתי איך אתה בורח מכל המדרגות
זה לילה אלכוהולי מאותם לילות
אנשים אתה אומר נופלים למלכודות
אפילו סופרמן נפל מעל הסוס שלו
אף אחד הוא לא אדון לגורלו
אני זוכר אותך אומר לי
החיים יפים
סוסים שמפסידים רק מתחלפים
נשארנו תאומים לאמהות שונות
כמו שני פחי אשפה של זכרונות
את מי שאתה אוהב אתה הכי שונא
ובגלל זה אתה כזה
הילד המוכה גדל
והפך לאיש מכה.

מילים: יעקב גלעד