בגן מוקסם

בגן מוקסם יושב איש מפוכח,
חציו מואר, חציו שכח.

אמו קראה לו מחלון של שינה,
אך הוא לא ישן ולכן לא פנה,

ויצא לבדו אל מחוץ לגדר,
חציו הוא, חציו אחר.

ואהב סיפור אהבה מפורסם.
ומאז לא שב אל הגן המוקסם.

וחי בטוב וחי בכאב
ואם לא מת הוא עדיין אוהב.

מילים: יהודה עמיחי