כנרת

כנרת כנרת, אלייך
נמשכת כל נפש מאז.
כל קסם מולדת מימיך
יפיקו בלילה כרז.

סודות הימים שנגוזו
ברטט הגל השלו
ולך כל בנייך יחרוזו
מיטב מנגינה שבלב.

כנרת, כנרת, כנרת,
זיו קסם בחול - המדבר.
איתך מן הגוף נעקרת
צפרן - יאוש האכזר.

עת נחש יזרים הירח
ענן יתבוסס בחלב
תוך בכי קופץ ושמח
פתאום מחזה הלבב

ידעתי השחר יגיע
לשטוף את אורו בשדות
מתלם אל תלם יגיע
בקצב צילצול מחרשות.

ידעתי מבוקר עד ערב,
היזע, הגוף לא יחדל,
והלאה, והלאה בלי הרף
אמשוך בריתמות העמל.

כי רב עוד, כי רב עוד היגע
בשדות השרב הלוחך.
רק כח אחליפה, רק רגע
אנוח והלאה אלך.

בדרך הזאת, או אחרת,
ואם אכשל לזמנים -
אלייך, אלייך, כנרת
אבוא לחדש עלומים.

בתוהו דממה השוררת
תמיד קריאתי תרחף.
כנרת, כנרת, כנרת,
אימצי את הבן העיף.

מילים: אלכסנדר פן