לילה בהיר

בלילה בהיר כשהסהר מלא
ואין איש מסביב, רק הרוח שורק,
כשהאוח יושב על העץ וחורק -
אז לפתע פתאום היא נגלית.

בלילה הזה אני שח לה דברים
ואוחז בידי את ידה הקטנה,
היא שוחקת תמיד, היא צופה בלבנה
ועיניה - אורות זוהרים.

היא באה ואין איש יודע מאן,
בידה הקטנה היא פותחת דלתי.
היא נתלית על צואר, היא נושקת אותי
ועורה הוא כה צח ולבן.

ואז כשבוקע לפתע היום
האור מתגנב בחשאי אל ביתי,
היא נושקת עיני ופותחת דלתי
וחומקת החוצה פתאום.

בלילות אחרים כשהסהר עולה
אבל אין הוא שלם כמו בלילה הזה
אז יושב אנוכי בחדרי והוזה
על לילות עם ירח מלא.

מילים: שמרית אור