משאת נפשי

שמש אביב נטה ימה
עד לקצות שמיים
זיו חכלילי הוצק שמה
תאוה לעיניים

סביב תישלוט שלוות השקט
עלה בל יתעורר,
על ראש גבנון בדד, דומם
יושב לו המשורר

סביב תשלוט שלוות השקט
הס, קול משק כנף
רוח צח על פני עבר
יגע גם כל ענף

היא החסידה חשרת איבר
זכת גיו כסולת
שם במחוגה הלאה, מעלה
תחצה ים תכלת

הה, מי יתן כנפי יונה
לי, גם לי תולעה
או כאדם לו רק חופשי
אשב או אצאה

אז אעופה, אסע קדמה
שם שר, מת הלוי
שם על שדמות בר ופרי
חיש יחשך כאבי

אייך, אייך אדמת קודש
רוחי לך הומיה
אויר ארצך חיי נפש
מרפא גם לגוויה

אויר ארצך, חיי נפש
יעיר בי הגיון
מחזות נועם, מחזות קודש
אראה בחיזיון

אשכח עוצבי, תוגת נפשי
על תיקוותי כלו
ימים טובים, חיי שקט
נגדי עוד יצהלו

אייך, אייך אדמת קודש
רוחי לך הומיה
לו גם את גם אני יחדיו
נשוב עוד לתחיה!

מילים: צבי מאנה מרדכי