כל יום נולד שתחזרי

הימים ימי בצורת והגוף כבר לא רוקד
כל דבר מתחיל בערב כמו תמיד אין לו המשך
את עוברת כמו צמרמורת ועליך שוב חושב
כבר לא מראה לי את הדרך אך עדיין שומע את קולך

חשבתי מה אתן לאהבה שנגמרה
על ימי אביב חולם
אני לא מבין איך נעלמת
בתוך הנפש סערה הרי כל יום נולד
שתחזרי

בלילות חולם על איך שהימים היו יפים
היה לנו מקום לשניים הוא שמור לעולמים
מבטך היה לי אופק הוא נסתר ויש תקוה
הלילה שוב אכתוב את מילות האהבה

מילים: אופיר שמחי