בוכה בלילות

כבר לילות את לבד לא נרדמת
את החושך כובשת דמות אור
כל מילה בלעדיו כמו אילמת
וגופך מבקש לחוש את גופו

הירח מאיר את האופק
ואת שוב אל החוף מביטה
הגלים מתנפצים כמו דופק
שפועל בגופך שהוא איתך

ואת נאחזת כל כך בגבר שלך
הוא לא שב מאז שהלך

את בוכה בלילות
לא מפסיקה לקוות
את פותחת דלתות
שבמהרה נסגרות
את שבויה בצילו
ושוב יוצאת לקראתו שיבוא
אין לך למה לחכות

והלילה ארוך כמו נצח
הדמעות מכסות את הכר
וליבך רק כבוי יש רק פתח
שנסגר למשמע קולו המוכר
החדר הופך כל כך קר
עכשיו זה נגמר
ובכלל לא נשאר מה לומר

את בוכה בלילות...

מילים: יוסי אזולאי