הבן אדם

לבוש תמיד בחליפה
בעסקים ממש גאון
בראש אותה המחשבה
איך להגיע למליון.

כל בוקר הוא בעיתונים
עמוד הספורט קורא מייד
משחק קלפים עם השכנים
למזכירה שולח יד -
הבן אדם...

הוא כבר בגיל העמידה
הנעורים חלפו מזמן
עכשיו אוכל הוא במידה
רק ירקות ובלי שומן.

אבל מרגיש שהוא גברבר
ושכוחו עוד במותניו
ולפעמים הוא גם נזכר
קצת באשתו ושני בניו -
הבן אדם...

בבוקר למשרד יוצא
כמו אריה אדם חרוץ
בערב את עצמו מוצא
עייף מעבודה רצוץ.

וכשגומר הוא ת'מלאכה
והוא לבד עם טעם מר
יודע הוא, אך בנפרד
שבחייו עוד יום נגמר -
הבן אדם...

הנה סוף סוף שיער שיבה
כבר מתחילים הזכרונות
ואז תמיד בענווה
לידידים מראה תמונות.

יש לתקן ולחדש
גם את מילות האהבה
כי הוא נשאר גנן עיקש
למרות שהפריחה עברה -
הבן אדם...

עיטור שהוא קיבל בקרב
מזמן מונח במגירה
כי בשבילו מזה זמן רב
תקופת המלחמות עברה.

יש לו מבט מלא עצבות
כשלא רואים - מזיל דמעה
וערב-ערב בתמימות
שותה לבד בלי הנאה -
הבן אדם...

הוא מסתכל איך צעירים
ממהרים לאהובות
כי הוא מזמן לא בן עשרים
הוא גם הפסיק כבר לקוות.

הפסיק לרוץ, עכשיו יושב
מאחוריו כל השנים
ועם חיוך קליל חושב
הנה היום הוא בן שמונים -
הבן אדם...

מילים: ליאו פרה, לחן: ליאו פרה