צייד הפרפרים

יום אחד בחור זריז כשד משחת
עלם חמודות בגיל עשרים
מביתו יצא השכם השכם עם שחר
והלך לצוד לו פרפרים

רק עזב ת'כפר ושם ליד היער
נערה פגש בין העצים
"בוקר טוב ילדה יפה", אמר הנער
"בואי נלך לצוד קצת פרפרים"

הילדה שמחה שפגשה בנער
לכבודו לבשה בגדים יפים
ושלובי זרועות הם הלכו ליער
הם הלכו לצוד שם פרפרים

אך הם לא ידעו כי שם בלב היער
אל האהבה שולח חצים
ושהוא שובה לב נערה ונער
שיוצאים לצוד שם פרפרים

כשהעלם רק שלח ידו אליה
היא אמרה "אל תתאמץ זה חבל
שמע עזוב את שמלתי כי בין כפליה
פרפרים שם לא תמצא בכלל"

על שפתיה הבחור מיד נשק לה
נשיקה כזאת שהיער שר
ולכל מה שקרא אתם ביער
לא היה שום קשר עם פרפר

בשובם לכפר הם זה לזו הבטיחו
לחזור כל עוד שניהם צעירים
אל אותו היער אשר בו הצליחו
לגלות ביחד פרפרים

כי כל עוד הנערה תאהב ת'נער
והשמש שוב תזרח בהרים
אין ספק שהם עוד יחזרו ליער
לא כדי לצוד שם פרפרים

לא לצוד שם פרפרים

מילים: שמעון בר