לאן פנינו עכשיו

הי, אישה, לאן פנינו עכשיו
קו החוף כבר קרוב ומכוסה בזהב
זמן הוא חול ומשיכה של מכחול
בשעון גרגרים נופלים בלי קרב

ואולי לא צריך לתכנן או לקוות
לאחוז חבלים בשני קצוות

בסופו של היום, כל אחד לעצמו
יעצור במקום שאינו חלומו
יעצום את עיניו יעלם בזכרונו

מה חשבת, לאן פנינו עכשיו
כל אחד בנפרד נושא עולם על כתפיו
קל לטעות, אבל ביחד פחות
היום-יום מלמד את גבולותיו

ואולי לא צריך לתכנן או לקוות
להקריב פרפרים ללהבות

בסופו של היום, כל אחד לעצמו
עם הקור והחום, לאהוב ולשנוא
יעצום את עיניו יעלם בזכרונו

מה עכשיו, אני שואל בלחישה
מי אוהב לסרב להתחלה חדשה
אין כאב, אם נתרחק נתקרב
השעות לא קופאות לפי דרישה

ואולי לא צריך לתכנן או לקוות
לא הכל מעשים או מחשבות

בסופו של היום, כל אחד לעצמו
יחפש זכרון, לאמץ אל ליבו
יעצום את עיניו יעלם בזכרונו

מילים: מאיר גולדברג