זמורות יבשות

כולם מדברים על "השנים הטובות"
אך כל בן תימן במושבה רחובות
עוד זוכר מעשה באיכר יונתן,
שתפש שתי נשים מבנות תימן,
המלקטות בכרם בין השמשות
לא ענבים, רק זמורות יבשות,
זמורות יבשות,
זמורות יבשות להסיק תנורן.
הוא תפש את שתיהן, האיכר יונתן
והצליף ארוכות על השתיים בשוט,
וקשות המכות כזמורות יבשות,
כזמורות יבשות.

אז קשר את השתיים בחבל העב
אל חמורו, לקצה הזנב,
וככה, רוכב בגאווה
נכנס ברכיבה אל המושבה
וברחוב בראשי לעיני כולם
איכר על חמור, ושוטו מורם,
ושתי הנשים נגררות מאחור,
קשורות בחבל לזנב החמור,
שתי נשים חלשות, חששות, מתביישות
שניסו ללקט קצת זמורות יבשות,
קצת זמורות יבשות.
קשורות לחבל, כמובלות לתלייה,
וכל המושבה מביטה בדומייה,
ויודעת כל המושבה:
האיכר יונתן ממשפחה טובה.
וקורא יונתן: זה דינו של גנב,
להיקשר בחבל לקצה הזנב.
מה הן גנבו? נלחשות הלחישות
הן בכרם ליקטו זמורות יבשות
קצת זמורות יבשות
זמורות יבשות?!
זמורות יבשות!

במרומי הגבעה מדנדן פעמון,
וברחוב הראשי מצטופף ההמון.
ורוכב האיכר ומנפנף לידיד,
והרחוב הוא ארוך והומה מתמיד.
צועדות הנשים, משפילות מבטן,
אך יודעות שצופה בהן בנן הקטן.
וברחוב הראשי, שם ברחוב הרחב
הוא רואה את אמו הקשורה לזנב,
הוא רואה את אמו הקשורה בצוואר
נגררת, מושפלת ברחוב עד עפר.
הוא רואה איך כולם בשתיקה מביטים,
הוא רואה חיוכים ושומע צווחה
"אמא, בואי, תראי! תהלוכה!"
ויודעים כל בני המושבה:
האיכר יונתן ממשפחה טובה.
ויש האומרים: טוב עשה, ככה טוב.
שידעו, שיראו שאסור לגנוב.
והבן מתבונן. הוא ב"חדר" למד
על הבן התמים שכמעט נעקד,
והנה כאן ברחוב, לעיני העדה
מובלת האם לעקידה,
ובמקום מאכלת פולח השוט.
ועצים לעולה - צרור זמורות יבשות,
זמורות יבשות...

כן, מאז כבר חלפו שנים למכביר.
והבן הוא כבר סב, שערו האפיר.
והרבה זכרונות כבר חלפו ודהו.
אך לעד לא ישכח
את הערב ההוא...

מילים: דן אלמגור, לחן: יזהר כהן