גבעול

על הגבעה שהיתה מלכותך
את מרכינה מבטך לעפר
כמו מעולם לא היית לבדך
עד שנתת את ליבך לפרפר

תמיד נשברת נותנת הכל
הרוח עוברת קוראת לך גבעול
כל כך מתאים לך לתת את הכל
גבעול הם קוראים לך קוראים לך גבעול

כל השיחים לוחשים מסביב
איך שהפכת לתמונה עצובה
אין שורשים או פרחי אהבה
איך תגדלי על אדמת מריבה

תמיד נשברת נותנת הכל...

על הגבעה שהיתה מלכותך
ערב יורד כמו סיום או מסך
מי שאמר שאינך לבדך
טרם ידע עוד בדידות כמו שלך

תמיד נשברת נותנת הכל...

מילים: מאיר גולדברג, לחן: ורד קלפטר