געגועים למלכות מספר אחד

פינת טשרניחובסקי על הגג, בשתיקתו המשורר מתעטף
אתמול איבד את הנעליים ועכשיו הוא יחף
אין תגובה בינתיים מכחולת העיניים בסמטת יל"ג במרתף
ובקומה רביעית, בקומה רביעית מתאמן מתופף.

היה פעם בית לבן בחולות שרדפו פרדסים
החושך עלה מן הדיונות, כן, ובמרפסת דלקו פנסים
הזמן הבשיל תמורות, הו, כן, ונעשו מעשים
אז למה פותחים את התיק שלך, אמא, מה השוטרים מחפשים?

אחד עם מבט מבגדד, ואחד עם מבט מהמחנות
כל אחד עובד בחייו הרבה מיני נסיונות
בכל הקומות כל מיני אנשים מכל מיני מקומות,
ובלילות החמים האלה חולמים כל מיני חלומות.

פנים לבנות בחלונות והן פתוחים לכל חשד
זקן מזויין בתת מקלע וזקנה עם רובה ורימון יד בשד
הראש מנסה לתפוס, כן, והרגלים כמו בסד
הם אומרים אין ברירה, אמא, הם עוד יכניסו אותך למוסד.

צופר משטרה מייבב ברחוב, טמבורין ולטאה על הקיר
איך שגפן מטפסת על בית ערבי, קריר מחוץ לעיר
מה קורה לטובים שהולכים לחיל האוויר?
איך תתני להם שיר, אמא? השיר שלך כל-כך שביר.

סימפוניה של מסחר וחדשות, ואז הרדיו כדבר אלוהים חיים
חזן בעל שם טוב מזמין את כולכם לבלות איתו ימים נוראים
קבצן מקשקש בכוס שבורה, מתגלה בבגדים בלויים
קבר אחים גם יחד, אמא, הנה מה טוב ומה נעים.

ילד בוכה וחייל נכה, והאוטובוס אינו עוצר
שלום חטוף בחדרי מדרגות וחורש לא ניגש אל קוצר
קווים נמתחים ושליחים נשלחים, צבא מתבצר
ובימים ההם קם מלך בארץ וסיעת ליצנים בחצר.

ידיים אסורות, אם כן, כתבו לכם שורות,
ומשקיעים מעונינים להסריט
הר סיני עוד בידי כוחותי,
אבל לוחות הברית בארצות הברית.

שלום לך מלכות,
שלום לך עצבות,
התכתבות בלתי אפשרית.
התפריט כרגיל, אמא, הבדידות בשירה העברית

התפריט כרגיל, אמא,
הבדידות בשירה העברית.

מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: יענקל'ה רוטבליט