ספה חומה

על ספה חומה, קומה שלישית,
ישב הוא שם עם הבעה טפשית.
בלשון חלקלקה אמר הכל,
היא לא הצליחה שום דבר לשאול.
הכל התחיל לפני חצי שנה,
אז הרגיש שמשהו השתנה,
זה לא היא, זה רק הוא,
זה לא הרגיש פתאום מתאים,
ואולי הקדים משבר הארבעים.
אז הוא אמר לה, והוא נשבע לה
שהוא אוהב אותה,
אבל הוא לא יכול להיות איתה.
הוא יודע שזה בא בהפתעה,
היא כבר חשבה על בית, כלב וגינה,
אוהב אותה מצד אחד,
מצד שני רוצה לבד,
עדיף עכשיו מאשר בעוד שנה.
והוא ממשיך ממשיך ומדבר
ולא מבין ששום דבר כבר לא עוזר,
כשהכול פתאום נגמר,
כבר לא אכפת משום דבר,
והוא על עצמו עוד הפעם חוזר.
ושוב אומר לה, ושוב נשבע לה,
שהוא אוהב אותה,
אבל הוא לא יכול להיות איתה.
ושוב אומר לה, ושוב נשבע לה,
שהוא אוהב אותה,
אבל הוא לא יכול להיות איתה.
"תראי אני צריך קצת חופש, אני רוצה לנסוע אולי לפריז... אולי... את יודעת מה, בעצם הפירדמות במצרים, מה
זה... אני לא יודע, אני צריך לחקור את עצמי, אולי אני אעשה סרט, אולי אני אשמע, את יודעת מה? פליני... נורא,
אני נורא אוהב את פליני... אולי אני אעשה משהו בסגנון הזה"
מול ספה חומה, קומה שלישית,
ישבתי שם קצת המומה וחרישית,
הדמעות מיד זלגו,
והאוזניים לא שמעו,
כשמולי אחד עם הבעה טפשית.

מילים: יפעת אורגד, לחן: קובי משעל