שיר לאודי

כשנולדת, נולדתי אני,
התפתחת, צחקת, נעתקה נשימתי,
איך היינו ביחד,
חיינו בלי פחד,
שהזמן שלנו, הוא זמני.
על שטיח גדול, התחלת לצעוד,
עדיין נתמך, תלוי בי מאוד,
ופתאום גן, בית ספר, צבא... ואני?
לא חשבתי בכלל שזמננו זמני.
אבל עכשיו הלכת,
כך פתאום לא נפרדת,
ואנחנו לא נהיה עוד לעולם.
והנה אתה מתחת חופה,
למדת, השכלת, מצאת אותך,
אני זזתי הצידה כבר פחות צריך תמיכה,
זה בסדר בני, גם קצת זמן איתך.
אבל עכשיו הלכת,
כך פתאום לא נפרדת,
ואנחנו לא נהיה עוד לעולם.

מילים: יפעת אורגד, לחן: יפעת אורגד