הביתה

עוד שנה חלפה,
עוד שנה טרופה,
עשבים שוטים עלו בשביל ובגן.
רוח נאנח
את התריס פתח
ומכה בקיר הישן,
כמו קורא:

הביתה, הביתה,
באה עת לחזור,
מן ההרים
משדות זרים.
היום דועך ואין סימן.

הביתה, הביתה
טרם רדת אור.
לילות קרים,
לילות מרים,
קרבים עכשיו לכאן.

עד עלות השחר
מתפללת לשלומך,
שבויה באזיקי פחדים
אני שומעת צעדים.

הביתה, הביתה,
כי עוד לא ניתן
כל מה שהובטח לנו מזמן.


(גירסה מורחבת)

השנים חולפות,
השנים קוטפות,
ואנחנו לא מצאנו
עוד מנוחה.

דור הולך ובא,
הלחי רטובה,
ובוכה דמעה מלוחה
כמו קוראת:

הביתה, הביתה
באה עת לחזור
מסוף דרכים
מריב אחים
אל תוך אותו מקום בלב.

טרם רדת אור
אל חלומות ללא חומות
אל לילה בלי כאב

עד עלות השחר
מתפללת לשלומך
שמרי שמרי ארצי שלי
שברי חלום
ישראלי.

הביתה, הביתה
כי עוד לא ניתן
כל מה שהובטח לנו מזמן...

מילים: אהוד מנור