אל תעצבי

זו שפניה צחות כמו השלג
ושערה הוא כמו לילה שחור
למה כל כך עצובות הן עיניה
למה כבה בעיניה האור

זו שגברים מוכנים אחריה
ללכת אפילו עד קצה העולם
מה זה קרה שהאור בעיניה
ככה לפתע פתאום נעלם

אל נא תבכי אל תהי נעצבת
כי צערך בליבי הוא צורב
אל נא תבכי אל תהיי נעצבת
אני בשבילך גם אתן את הלב

אך היא תמיד עצובה ושותקת
יופי כזה אין ממנו מושלם
אך משהו כמו ענן בעיניה
שמש ששוב לא תזרח לעולם

אז אל נא תבכי...

מילים: דני ריבלין, לחן: אייבי קזס