אודות כובע טמבל
כובע טמבל הוא כובע בד דמוי קערה, בלא מצחיה ובלא שוליים בולטים.
כובע טמבל תפור מחמש פיסות בד. ארבע מהפיסות הן בצורת גזרה והן תפורות כך שהקדקודים של ארבעתן נוגעים זה בזה וכל שוק של כל גזרה תפור לשוק של גזרה אחרת. כך יוצרות הגזרות מבנה דמוי קערה. פיסת הבד החמישית היא בצורת טבעת. קצה אחד של הטבעת תפור לבסיסי גזרות הבד היוצרות את מבנה הקערה כך שהטבעת מעמיקה את מבנה הקערה.
לכובע טמבל אין מצחייה ואין שוליים. כאשר חובשים את הכובע, קדקודי גזרות הבד מונחים על קודקוד הראש וטבעת הבד מקיפה את הראש ומונחת על המצח, האוזניים והעורף. יתרונו הוא בכך שניתן לקפלו בקלות ולהכניסו לכיס, ולכן התאים לעובדים שעות רבות בשמש. בניגוד לכובע הפטריה המשמש בצהל ככובע עבודה בשטח פתוח, שיש לו שוליים ולכן הוא מכיל יותר בד, את כובע הטמבל קל יותר לדחוף לכיסים של מכנסים בעלי גזרות שונות והוא אינו דורש את הכיסים הגדולים של מדי צהל. מחירו של כובע הטמבל הוא זול משום שקל לתפור אותו ממעט שאריות בד.
כובע הבד היה נפוץ בין יהודי ארץ ישראל באמצע המאה העשרים והיה, עד לשנות השבעים אחד מסימני ההיכר של הישראלי הטיפוסי, הצבר. כובע הטמבל הונצח גם בתרבות הישראלית. הבדרן בומבה צור אמר במערכון המפורסם שלו אוכל, קדימה אוכל את המשפט קניתי לטמבל כובע ילד. גברי בנאי חובש כובע טמבל במערכון הילד אוסף בולים של הגשש החיוור. דודו טופז חבש כובע טמבל במערכון משפחה בטיול (משה והאורנג'דה). הקריקטוריסט דוש צייר את שרוליק, האזרח הישראלי הטיפוסי עם כובע טמבל. בעולם כובע זה פחות מוכר והרבה קריקטוריסטים שמציירים את הישראלי הטיפוסי מציירים אותו כיהודי חרדי.
