הבלדה על ארי ודרצ'י

לאור הירח ולאור הכוכבים,
כשהשקט מדבר בשביל עצמו באין עונים,
והלילה כבר ירד על היקום ועל בת ים,
והרוח מנשבת ונשמע קולו של תן.

לאור הירח ולאור הכוכבים,
כשהשקט מדבר בשביל עצמו באין עונים,
והלילה כבר ירד על היקום ועל בת ים,
והרוח מנשבת ונשמע קולו של תן.

בתוך בית השוכן עמוק ביער לא מוכר,
ישנה בדד גברת בחדרה המסוגר,
ופתאום בלטה זזה ועולות מן הרצפה,
שתי דמויות מעורפלות, שנראות ממש זוועה.

האשה עודה חולמת ואיננה מרגישה,
שהצמד המוזר הזה קרב אל המיטה,
האחד באופן די מחריד סופר בלחישה,
השני מרים ידיו ומוכן לפעולה...

ו...

איך שהם רוקדים זה משגע,
סטפס כאלה לא שמעת, לא ראית, בחיי,
יודעים כל כך יפה להתנועע,
או, לראות אותם רוקדים זה משגע.

איך שהם רוקדים...

מתחת לרצפה גרים הצמד המוזר,
עובדים על צעדים ומשפרים ת'הופעה.
בשתיים עשרה וחצי, לעיני הכוכבים,
עולים הם מלמטה ונותנים כמה קטעים.

עבדו כפועלי בניין לפני עשרים שנה,
ובטעות הם נרדמו כששמו ת'רצפה,
וכשפקחו עיניים, וראו שהם חיים,
פתחו במחולות, ועד היום הם לא סוגרים.

ואיך שהם רוקדים...

(תנו לי בבקשה מוסיקה של בוקר)

על הבוקר צ'יק צ'ק היא קמה,
מחליפה סדין ופיג'מה,
לא שואלת איפה ולמה,
בטח זה רק חלום.

הרצפה מאוד מלוכלכת,
בלי הרהור אותה היא שוטפת,
בפינה יושבת, סורגת,
ככה עובר היום.

ובינתיים, ממש מתחתיה,
חברינו ארי ודרצ'י,
מעסיקים את עצמם בתמרוני רגליים מהפכניים,
שיכולים להוציא מטבח מכליו.
הם לא מפסיקים לרגע,
ומיותר להוסיף ש...

איך שהם רוקדים...

איך שהם רוקדים...

וכך כל ערב הם יוצאים,
ובסוף כשהם גומרים,
חוזרים עמוק למטה,
מחזירים את הבלטה.
וזוהי הבלטה,
וזוהי הבלטה,
וזוהי הבלדה
על ארי, ארי ודרצ'י.
דרצ'י... דרצ'י... דרצ'י...

הבלדה על ארי ודרצ'י,
הבלדה על ארי ודרצ'י,
הבלדה על ארי ודרצ'י,
הבלדה על ארי ודרצ'י.

מילים: דני סנדרסון, לחן: דני סנדרסון