אוטוביוגרפיה

לא רחוק מכאן
יכול להיות בכל מקום בארץ
שם נולדתי תחת שמי תמוז מותכים
ובמות אמא
נורא היה צערה
כורעת ללדת
על סדינים לבנים
על סדינים לבנים,צער המוות
וצער הלידה
חברו יחדיו
להכריעה.
הייתי רוצה להאמין
כי אי שם
גמעה ציפור את השחר
של טרם היותי
וצווחה
אן כוכב מלובן נדלק
לסמן את בואי
מכל מקום בילדותי
סבך עץ זית
מוכה ברק
והשיר את פירותיו הבשלים
על ראש נערה שאהבתי ממרחק,
וחוף הים צייר לי
באירוניה דקה
שלפוחיות תואמות בכתפי,
דימוי לכנפיים לילד שוחר מעוף
שם ילדותי
ארוזה בשרטוטי חול
ומעוגלת בשלולית
בסירות נייר
קשורה בחוטים דקים מהראות
בקרסים אל בגרותי
מכל מקום בבגרותי
סבך שיח ורדים
מוכה ברק אביב
והשיר פרחים כבדים
על ראש נערה שאהבתי מרחוק
הייתי רוצה להאמין כי אי שם
גומעת ציפור
את השחר של טרם היותי
וצווחת
או כוכב מלובן נדלק
לסמן את דרכי.

מילים: שמעון אדף