בין מגל וחרב

חיינו עולים בין מגל ובין חרב
חיינו שזורים חניתות ודגן,
הנה איך נקלענו גם שתי וגם ערב
פרחים אדומים וברזל מלובן.
היד האחת האוחזת בשלח
שיני מקצרות היא תנעץ בקמה.
שירים עתיקים על הברית עם כל סלע
הדם שוב עולה מאבני החומה.

כי לנו המגל הוא חרב
ולנו חרב כמגל
אצלנו אגדות עם ערב
עוד מספרות על דם וטל,
ושוב מול לובן אוהלינו
הלילה רד, הצל מוטל
על כן תמיד (תמיד) עולים חיינו
באור של חרב ומגל
(באור של חרב ומגל)

קוצר המגל והחרב קוצרת
חיינו קציר בבקרה של אומה
הנושא אלומות בשדה הזוהרת
נושא את חייו לעמו - אלומה.
אכן פרשה יחידה עלי דרך
שאין לה, שאין פרשת הדרכים
היד האחת הזורעת בפרך
תניף תרומתה על חודי רמחים.

כי לנו המגל הוא חרב...

מילים: יחיאל מוהר