הנסיכה והצפרדע

היה היתה, היה, היו לפני הרבה שנים
מלכות אחת, מגדל אחד, הרבה פעמונים
והמלכות היתה קטנה - רק דונם, לא יותר
ונערה אחת רכה ישבה על הגדר

והיא היתה מאוד שמחה לבד, בלי שום אדם
כי היא היתה הנסיכה והיא היתה העם
אבל למרות שטוב היה היתה לה בעיה
בשביל עתיד הממלכה צריך אוכלוסיה

ומכיוון שהיא היתה לבד מאוד מאוד
תמהה היא איך תוכל בכלל לפרות וגם לרבות
אך יום אחד היא ראתה על אבן קרפדה
והיא הבינה: זה נסיך כמו באגדה

מכשפה רעה מאוד שינתה את צורתו
אבל אם ינושק מיד ישוב לקדמותו
והיא נשקה אותו מהר, ממש כמו שצריך
וכהרף עין - לא יותר - חזר להיות נסיך

היה לו מין חלוק אדום, היה לו גם שרביט
ועל הראש היה לו מן כתרון זהב מדיקט
כשהוא החווה קידה קטנה וגם אמר "מרסי"
הוא ראתה שהוא קרח עם מבטא רוסי

כשהוא אמר "אלפי תודות, תודה לך ילדתי"
היא ראתה שהוא זקן וגם פניו קמוטים
והוא אמר "מכשפה רעה אותי כישפה
וזה היה היום לפני כשבע מאות שנה"

הנערה הנסיכה הביטה בו, בגוץ
וגם תפסה ברוב פקחות שזה קנה רצוץ
הוא לא יועיל, הוא לא יתאים, הוא לא ימשיך דורות
הוא לא יוכל כלל לעמוד לה בצרה הזאת

באגדות תמיד יוצא נסיך צעיר, חמוד
אך כנראה שזה שונה כשזה במציאות
היא נשארה לה לבדה, מבלי לומר דבר
מן המלכות נותר רק זמר וגם הוא נגמר

מילים: עלי מוהר