לילה ועשן

בזיכרוני עולות פניך
בקצה העיר בבר קטן
ושוב אראה את שתי עיניך
כמו מבעד לעשן.

להט היין ששתינו
אדמה לחיו של הקנקן,
מחצאי מילים פשוטות בנינו
ארמון קסום בתוך עשן.

אך לילה אין שאין לו סוף
ואין חלום שלא יחלוף
ומן האהבות כולן
נותר עשן... עשן...

בעת שתמו סיפוריך
ראשך אלי ראשי נרכן,
תמיד אזכור שלשפתיך
יש טעם יין ועשן.

עד שחר קם ליום דלוח
וכוס ריקה עלי שולחן,
אתה אינך, וראש עייף צנוח
טובל בענני עשן.

כי לילה אין...

מילים: יחיאל מוהר