שיר החמור

עוד בגדוד נהגי הפרדות
הוא צעד בפסיעות מדודות,
והוביל אחריו את הטור
וזכה לציון ועיטור.
נהגו הפרדות אז ללחוש:
"הוא תמיד קופץ בראש!"
(אי-אה, אי-אה)

כשהקימו "חומה ומגדל"-
הוא ראשון העפיל אז אל על,
והוביל על גבו החיור
עמודים וסלילים לגדר.
ואמר אז פטיש למכוש:
"שוב, רק הוא קופץ בראש!"
(אי-אה, אי-אה)

כשיצאה הבריגדה לחול -
הוא צעד במדבר הגדול,
והוביל על גבו הכחוש
מיכלים ופגזים כדרוש.
וידעו "הגנה" וגם פו"ש:
"הוא תמיד קופץ בראש!"
(אי-אה, אי-אה)

כשהגיעו פליטים אל החוף -
הוא נער בשמחה עד אין-סוף,
וכמעט שהעיר משנתם
את שומרי הראדר על הים.
וצהל אז ילדון בן שלוש:
"אמא, הוא קופץ בראש!"
(אי-אה, אי- אה)

כשפרצה פה מלחמת שחרור
שוב נרתם לראשו של הטור.
ובה"א באייר, בגאון -
הוא נער אז את כל ההימנון.
ואמר "מוטי-מוטי" לשוש:
"אוף! הוא שוב קופץ בראש!"
(אי-אה, אי-אה)

כך עבר החמור האפור
ונרתם למשימות בכל דור,
ולבסוף, שבע שנים ולאות
התנדב כחבר- היאחזות!
שוב, כמו סוס הוא עבד בחצר,
אך כוחו לא עמד לו יותר.
ובבוקר קודר ואפור
הוא הובא לקבורה אל הבור!
(א - א - או)
ואמר אז נחום ליואב:
"תפוש בראש, ואני - בזנב!"

על קיברו נערך אז מיסדר,
ומזכיר מן העיר כך אמר:
"בני אדם כאן חיים במנוחה
רק בזכות חמורים שכמותך!"
והאורן שאל את הברוש:
"מי כעת יקפוץ בראש?

מילים: דן אלמגור