שוב אורחה

שוב אורחה באבק שביליה
שוב אנחנו - שורה יפה
כל דרכינו הולכות אליה;
קרייה שלנו, האהובה.

עד אין אופק, במגדליה
היא נשקפת גאה, זקופה
והדרך למו רגליה
הרים ויער היא עטופה.

עוד הערב נבוא גבוליה
ברגלנו העייפה.
כל דרכינו הלכו אליה
קרייה שלנו, האהובה.

מילים: נתן יונתן, לחן: עממי