אין כבר דרך חזרה

כשעלו הבילויים מלאי תקוות
ויתד תקעו בארץ האבות
בקדחת הם חלו פה
מחמסינים הם סבלו פה
אבל משהו לחש בלבבות -

אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!

על סוסים רכבו עם חרב ומקל
לגרש כל מתנקש ומתנכל
ברחובות ובגדרה
פתח תקווה וחדרה
הם קראו לפלשתינה - ישראל.

אם זה טוב ואם זה רע...

כשעמדה לפרוץ מלחמת העולם
אז הגדוד כולו יצא לשמור על כבוד העם
אז העיר בקול רעדה -
מה יקרה לו בבריגדה?
והגדוד כולו כאיש אחד רעם

אם זה טוב ואם זה רע...

כשהוקמה המדינה באש קרבות
עוד הבריטים לא נטשו את התקוות
הם ביקשו: נחזור לרגע
נחסל פה את הנגע
אך אנחנו רק קראנו: "בלי טובות".

אם זה טוב ואם זה רע...

והיום, שנית, עברנו בעשן
והגענו לסואץ ולטירן
לא עצרנו, לא עייפנו
רק את השלום רדפנו
ואנחנו עוד נביא אותו לכאן.

אם זה טוב ואם זה רע...

מילים: יורם טהרלב