המלווה

זהו זמר עממי,
אספר בו על עצמי,
הסיפור עצוב כזה,
שנצבט לי החזה,
כי כל חיי עוברים להם,
ויום ליום שווה,
ולא יוצא ממני כלום,
אני רק מלווה.

מה אני שווה,
אני רק מלווה.

עם בנות רעי רוקדים,
נצמדים ונפרדים,
ואני כמו מוקיון,
מחבק אקורדיאון,
אני מוסיף לשפוך צלילים,
גם עת האור כבה,
אני איני טועם דבר -
אני רק מלווה.

מה אני שווה,
אני רק מלווה.

הנה פה, הזמרים,
בצלילי נעזרים,
ועם תום ההופעות,
הם זוכים לתשואות,
אבל אני, אם רק אוציא,
אקורד מידי עבה,
הם ידרשו מן הבמאי,
לזרוק את המלווה.

מה אני שווה,
אני רק מלווה.

כן גם לי יש נערה,
ואותה אוהב נורא,
בחצות על סף ביתה,
בתחינה אשאל אותה:
הפעם הן אוכל להיכנס,
כך אקווה,
אז היא צוחקת: תעזוב,
אתה רק מלווה.

מה אני שווה,
אני רק מלווה.

זהו זמר עממי,
בו סיפרתי על עצמי.
הסיפור עצוב כזה,
שנצבט לי החזה.
אך אם תתנו גם לי תשואות,
הכל היה שווה.
אשוב לי בשמחה רבה,
להיות המלווה.

ואשתחווה,
אני המלווה.

מילים: יורם טהרלב