שבחי החושך

עת חגרו כלי צרים כלי חרושת
גויים באורה של חמה,
עשו היהודים את החושך
לחזק בכל כלי מלחמה.

כי בחושך קם איש וניגש
עד אויבו - אין רואהו - וגח.
ובחושך סכין הרש
ארוכה מני קני תותח.

עת אמרו יודעי דין כי חוסן
וישועות לרבים פי שמונים,
סיכלו היהודים ביד חושך
עצתם של סופרים ומונים.

כי החושך ניצב בצד -
כל חשבון ורישתו מזורה.
עשרה אנשים בו יחסו כאחד
והאחד פניו כעשרה.

את עיניו של מחנה בראש גבע
חושך קם לסמא בנטות יום.
אך עיניים בורא הוא שבע
לכל איש הזוחל במדרון.

בו יגיעו מתי מעט
עד אל קו חפירות אויב
וזינקו בצווחה ובקת
כנופלים על צווארי אוהב.

בקורות העיתים הללו
לא הושבה תקוות עם אל עפר
כי נקרע לה ביד קרבות לילה
גזר הכח וגזר המספר.

כסימן להכר וכאות -
מלידה גם ברבות הגדודים,
אש ידי העני הריקות
תלהט בלחימת היהודים.

מתעופף הזיקוק ובדל שיח
וגדר הוא חושף ברומו
וזונק החיל המגיח
ובקולו צעקת אמו.

עיוור וחשך הקרב
ועד בו תיאורי המליצים
הוא כלה ומשאיר אחריו
דומיית לבבות אמיצים.

מילים: נתן אלתרמן