חמשת בני הרוש

באוטובוס אשר יוצא מתל אביב,
בתשע אפס שמונה.
הגיע הוא אלברטו בן חביב,
לכאן לקריית שמונה.
ושם עיניים על סימונה
בת מצליח בן הרוש.
אכל לה את הלב, בלבל לה את הראש.
אכל לה את הלב, בלבל לה את הראש.

מן הקפה של כץ הביא לה מתנה-
כזאתי בונבוניירה ,
קשורה בשני סרטים ובפינה,
תמונה של הריווירה.
ועל הבוקר בא אצלה,
למספרה של גברת ברוש.
אכל לה את הלב, בלבל לה את הראש.
אכל לה את הלב, בלבל לה את הראש.

שלחנו אל אלברטו שליח מיוחד,
אמרנו לו: "יא גבר
רד מסימונה תכף ומיד,
או שתרד לקבר.
ואת סימונה אחותנו,
אל תעיז יותר לפגוש."
חתמנו בכבוד- חמשת בני הרוש.
חתמנו בכבוד- חמשת בני הרוש.

אבל, עליו זה לא השפיע המכתב.
הטריד אותה בלי הרף,
על יד הבית שם לה מארב.
וככה בכל ערב...
הוא לא הבין כי לחמשת בני מצליח
חמשת בני מצליח בן הרוש.
רתח להם הדם עלה להם לראש.
רתח להם הדם עלה להם לראש.

בשש בערב בסמטה על-יד השוק,
אלברטו בא מולנו.
אמרנו לו שאם הוא לא עסוק,
שיצטרף אלינו.
ובפינה הכנסנו לו,
בעדינות עמוק לראש-
למה קוראים כבוד חמשת בני הרוש.
למה קוראים כבוד חמשת בני הרוש.

באוטובוס אשר יוצא לתל אביב,
בתשע אפס שמונה.
נסע גם הוא- אלברטו בן חביב,
עזב את קריית שמונה.
לקח מזכרת מחמשת
בני מצליח בן הרוש,
קצת שבר בכתף, קצת גבס על הראש.
קצת שבר בכתף, קצת גבס על הראש.

מילים: יענקל'ה רוטבליט