שתים עשרה שעות

השעה חמש
ואת שוב מתעוררת
מתנומת אחר הצהריים.
השעה היא שש,
השמש כבר חיוורת,
תועה הרחק על פני המים.

שבע בדיוק,
עוד מעט תישתי
כוס קפה עם קצת חלב.
השעה שמונה,
סהר על ביתך,
על עירך והמרחב.

ובתשע את
יוצאת אל המירפסת
ונושמת את אוויר הלילה.
ובעשר את
לבד עוד "מיתמרפסת"
עם הכוכבים שלך למעלה.

כבר אחת עשרה,
עוד מעט חצות -
חדרייך שוממים.
בחצות הליל
אור בחלונך -
עפעפייך כבר נעצמים.

השעה אחת -
אחר חצות הרוח
על קירות הבית מהלכת.
ובשתיים רק
חלון אחד פתוח
ומתוך שנתך את מחייכת.

בשלוש דממה,
נמה מדרכה-
רק עלה אחד נירעד.
השעה ארבע,
רוח מתקרר -
למה את עכשיו לבד?

מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש