פלגים של מבוכה

את נסחפת עם הזרם
בנהר של זכרונות
אנשים בגדות השפך
מנסים אותך למשות

אט לאט את מתרחקת
ונראה שכבר אבדת
צוללים אל תוך הצער
כדי שלא תהי לבד

התקווה שלך שוקעת
בפלגים של מבוכה
כנראה רק את יודעת
האמת איתך בוכה

העצבות שבעייניך
עמוקה כמו לב הים
החיוך שעל שפתייך
עם הקצף נעלם

ילדותך סירה טובעת
בזרמים ומערבולות
תמימותנו נשאבה
איתך אל תוך המצולות

אין מציל על חוף הפחד
עכורים מיי מנוחה

מילים: סרג' גינסבורג, לחן: סרג' גינסבורג