חיוכים מזוייפים

כבר כמה זמן ששנינו מבינים
הלכנו לאיבוד וכבר לא מחפשים
את אותו השביל שחיבר שתי נשמות
וכבר לא אכפת לנו מה היה יכול להיות

אני ממשיך לבד לא אביט שוב לאחור
אש אהבתי לא הוסיפה עוד לבעור

פזמון
איך חשבנו שהזמן
עוד ירפא את הפצעים
לא נותר לנו דבר
רק חיוכים מזוייפים

רק רצינו שוב לחזור
אל החיים הישנים
שם נותרה האהבה
שחלמנו להגשים

בית ב׳
תמיד חשבתי שאת לי האחת
אך מוצא שוב את עצמי מתרגל אל הלבד
כבר יבשו הדמעות וגם החיוך עזב
ואת בשבילי עכשיו זכרון עצוב ומר

מילים: עציון מוסאי, לחן: דן סמרא