דומיה

את יודעת -
זו השעה הנבוכה
את נוגעת -
בקצה העצב ומוחה את הדמעות

זה הרגע -
שחוזזר בכל שנה
את אף פעם -
לא פנויה, לא מוכה
להפתעות

את יודעת -
הימים כל כך דומים
ולא פעם
יש דקה של דמדומים
ודומיה

זה הרגע -
בין כאב לבין תקווה
הוא נוגע -
באהבה הכי קרובה
הללויה

וזה חוזר בכל שנה
כמו בפעם ראשונה
בין תדהמה למבוכה
ואת בוכה, שוב את בוכה
ואמרת: אז מה,
הדמעות של העצב
עכשיו הן בעצם
דמעות של שמחה

מילים: אבי קורן