בובה

מתוך האפלה עולה לה נערה
אוחזת בידה בובה מרוטה
עם עיניים קפואות ללא שום הבעה
הם כבר לא יחייכו או יחכו לאהבה

והאופק מתגבר
והמרחק בינה גדל
השחור עוטף אותה
היא נעלמת...

מתוך האפלה עולה לה נערה
בידה השניה אוחזת מנגינה
זיכרון לעתיד וליום שעבר
גופה הכבוי מחכה לגאולה...

ומה שנותר
זאת התמונה שעל הקיר
מעיתון ישן מצהיב
וזיכרון...

והאופק מתגבר...

מילים: יעל כהן, לחן: ליעד שר