פתאום

איך העולם הזה נושר עליי פתאום
הירידה נהיית חדה מכדי לבלום
ואין דיי רוח במפרש , ספינה עומדת ים נפרש
ואין שום צבע מלבד הכחול.

האמנם זה בור קטן אבל שואב,
זה האויב שבי שכל הזמן אורב,
והוא צמוד אליי כמו צל,
מצלע הר הוא מגלגל
אבנים בדרכי לפסגה.

ויש בי כח להמשיך
ולטפס על הגבעה הזאת
ויש בי אומץ וגלולה שמגדילה
כמו לפעמים, כשאת אומרת לי
כמה את צריכה אותי
הכל נכנס לתוך מסגרת קטנטנה.

אני לא פוגע רק יורה סביב
ולא החלטתי אם זה סתיו או שאביב
הרי בלב של הפריחה הזו
ישנה שלכת צהובה
אינספור עלים לה , ואין הפוגה.

מתי נתת לאוקיינוס הזדמנות
לשלוח פתק בדקה של הזדהות
האם הבנת את המילים
שנכתבו בשפת הים
מחכות , יודעות שאתה גם.
ויש בי כח להמשיך
ולטפס על הגבעה הזאת
ויש בי אומץ וגלולה שמגדילה
כמו לפעמים, כשאת אומרת לי
כמה את צריכה אותי
הכל נכנס לתוך מסגרת קטנטנה.

מילים: מאור ביטון, לחן: מאור ביטון