בארץ הזאת

איך שלא יהיה ועד הסוף של החיים
אנחנו כאן עכשיו
אנשים של טלפונים – מכורים להתמכרות
חיים את העבר
גולשים בים של מודעות ולא יוצאים כבר לגגות
להניף שלטי חוצות בעד ונגד
אולי באיזה שהוא מקום התרגלנו כבר לחיות בלי לחיות בעצם

ואיך שלא יהיה כבר שמענו על הכל ואת הכל ידענו
דור של מחשבים, של עיתון ושל קפה שאליו נולדנו
ממצה את העולם כבר תוך שתים עשרה שניות
ואז שוכב לנוח
אולי באיזה שהוא מקום התרגלנו להרגל
ושכחנו את הרוח

אבל פה בארץ הזאת
בזמן ובמקום
מתוך בחירה בוחר עדיין להישאר
ופה, בלי גבולות
בכל העיתונים, בחדשות כל שעה
אני עוד אומר זה טוב
ואפשר להישאר

מי יודע מה יהיה כאן בעוד עשרים שנה
או מה יהיה היום
שולף צילום ישן שלנו מתוך המגירה
מתגעגע לי שם איזה שהוא חלום
וכמו בצילומים אני ואת על איזה חוף
נסענו אז להשתנות להתבגר
אני זוכר אותך אומרת שבארץ הפצועה
את לא רוצה לחיות יותר

ואיך שלא יהיה עד הסוף של החיים
אנחנו כאן....בינתיים...

מילים: מאור כהן מעוז, לחן: מאור כהן מעוז