סוף אפור

הטלפון כבר מצלצל שעה שלמה ללא עונה
ולרגלי הפנסים נאספים עלים באור שונה
מרחפים מעל העיר עפיפונים יפי מראה ומסתתרים באור
מאחורי גבי תעתועי שקיעה וסוף אפור

נפנוף כנפיים על החוף שבה מבט של ילד לא מוכר
וחשיפה פראית לסוף יצרה תמונה של שפע מיותר
בהקלה ובאופטימיות גמורה נזרק עיתון למערבל רוחות
משם אל בין צוקי הים נדחק ועף ללא כיוון, ייעוד או מטרות

אז אל תשאיר לי עננים ללא תשובה
הגשם מבקש שפתיים יבשות
בהתקרבות שמיים אל האדמה
האופק מחבר את הקצוות

הולך לאט ומתנדנד בין פרצופים שונים לא מוכרים
ולריחות הים רועד כמו מטרונום בין גובה הצלילים
ומעליי העננים שמצטברים אחד אחד ליצור מיטה רכה
ולהשכיב בה ציפורים בלי כיוון או להקה

הטלפון כבר מצלצל שעה שלימה עכשיו אני עונה
קווי חשמל שוב מחברים אותך אליי פתאום קולך שונה
ואז באור הפנסים משתוללים צללים
עלה נצמד אל החלון
השמש ששקעה בים מחקה לאלוהים עוד יום.

מילים: מאור כהן מעוז, לחן: מאור כהן מעוז