האויב

שנות נעורי היו לי סער אפלולי,
שברק קרני-חמה צלח בו לפרקים;
הרעם וגשמי העוז המרו לי -
הותירו בגני מעט פירות סמוקים.

אך סתו-המחשבות פקד אותי כעת-
עתה יש לישר את פני האדמה,
לגרוף אותה היטב, במעדר ואת,
כי מים בה כרו בורות דמויי-דומה.

ומי יודע אם איביי, פרחי-חזון,
בחול הרטבובי יזכו למצוא מזון,
לשד-פלאים שבו ישובו ללבלב?

כאב! כאב נורא! הזמן חיים אוכל.
אויבנו האפל, המכרסם בלב,
מדם שנאבד פורח, מתגדל.

מילים: שארל בודלר, לחן: מאור כהן