המת השמח

באדמה דשנה, שורצת חלזונות,
אני רוצה לכרות לי בור עמוק, שוחה,
לפשוט שם את העצמות הנושנות,
וכמו כריש בים, לישון בשכחה.

אני שונא קברים! אני שונא צוים!
במקום להתחנן שהעולם ידמע,
אזמין עוד בחיי את להק העורבים
למצות ממפרקתי את זוהמת דמה.

הו תולעים! רעים שחורים, עיוורים-חרשים,
הנה מגיע מת שמח וחפשי!
הו פילוסופים של עינוג ושל תסיסה.

ללא מוסר כליות פלשו אל חורבתי!
אימרו: היש עינוג בו טרם התנסה
גוף זה שנפש אין בו, מת בין המתים?

הו תולעים! רעים שחורים, עיוורים-חרשים,
הנה מגיע מת שמח וחפשי!
הו פילוסופים של עינוג ושל תסיסה.

מילים: שארל בודלר, לחן: דורי מנור