נוקש בדלת

האביב פותח פתח צר בלב
וחודר בו פנימה להסיר הכאב.
אם אדם שומע את הלמות-הלב,
בודאי יודע כי הוא כבר אוהב.
לא יוכל לשכוח, הוא תמיד חושב
על מבט שבו נתנה, על מלים שהיא אמרה.
הוא חושב עליה, הוא תמיד איתה
עד אשר מגיע זמן והולך הוא אל ביתה.

נוקש בדלת והיא שואלת
אם זה מי שהיא זוכרת;
נכנס אליה, רואה עיניה
וחש ידיה ויודע היא תהיה לו
ואין אחרת.

בהיותו רגוע, בהיותו סוער -
בכל מקרה, ידוע שהלב בוער
כי אביב מגיע וחומו פושר
אך ליקוד הקיץ הוא תמיד חותר.
לא יוכל לנוח בעודו זוכר
איך אמרה לו בלחישה
עוד מילים של אהבה
יום אחד יקומה וזיכרון-דמותה
יובילהו בטח שם, שם בדרך אל ביתה.

נוקש בדלת...

מילים: שלמה כישור, לחן: עממי טורקי