הורה מגפיים

במחסן של סבא,
בין גרוטאות רבות,
מצאתי מגפיים
עם פירורים של בוץ.
במגפיים אלה
ייבש את הביצות.
עם כל החלוצים
וכל החלוצות.

שירו זמר אב וילד,
מחאו כפיים.
לא נותקה עוד השלשלת
של המגפיים.

הכל כבר השתנה פה,
כפר ויתקין, נהלל.
הסוס הפך לטרקטור,
הנר נהיה חשמל.
האוהל הוא כבר בית,
ויש גם חנויות.
ורק המגפיים
עוד ממשיכים לחיות.

שירו זמר אב וילד...

מנהלל בעמק,
ועד תושבי לכיש,
עוד יש זוג מגפיים
לכל אישה ואיש.
וכשקשה הדרך,
וכשהעם בבוץ -
אל תוך המגפיים
תמיד אפשר לקפוץ.

שירו זמר אב וילד...

מדור לדור עוברים הם,
שחורים הם וכבדים,
מסבא ומסבתא,
ישר לנכדים.
ומה שלא יקרה פה,
ומה שלא צפוי.
כל עוד יש מגפיים,
יש לנו סיכוי.

שירו זמר אב וילד...

מילים: יורם טהרלב, לחן: שי לביא