שיר ערש לפרה

הו, נומי, נומי, פרתי.
הגיעה השעה לישון.
חמש שנים היית איתי,
וזה לילך האחרון.

מחר בשש עם אור ראשון,
יבוא האוטו של מרבק.
מספיק, מספיק, שיכבי לישון,
אולי תפסיקי ללקק?

חמש שנים היית איתי,
נתת לי שפע של חלב,
היית לי בת ואהובה,
היית תפארת המושב.

אותך קיבלנו בת שנה,
עגלה קטנה ומתוקה,
אני זוכרת איך גדלת,
אני זוכרת כל דקה.

ניי נה נה ניי ניי...

בגיל שנתיים התבגרת,
היה נדמה לי שבכית,
כשנאלצת להסתפק
בהזרעה מלאכותית.

ולא אשכח את הגניחות,
בהמלטה הראשונה,
אבל אחר כך זה הלך,
כמו שעון - שנה, שנה.

היו ימים יפים מאוד,
היו ימים קשים יותר,
אבל תמיד אפשר היה
עוד איכשהו להסתדר.

לקנות חציר בהלוואה,
ותערובת במכון,
גם אם אכלת לא פעם קש,
תמיד היה לך ביטחון.

ניי נה נה ניי ניי נה נה ניי....

כל בוקר קמתי בשלוש,
לחלוב אותך מתוך שינה,
היית פרה טובה מאוד,
גם לי וגם למדינה.

היום זה לא הולך יותר.
היום כבר לא צריך חלב.
את מוכרחה, בתור פרה,
להתחשב קצת במצב.

אל תסתכלי בי - די, מספיק!
צריך לפתוח דף חדש.
ואגלה לך בחשאי,
היום אני אוכלת קש.

הנה האוטו של "מרבק",
שלום עיניים יקרות,
סליחה, יסלח לי אלוהים,
זאת לא תקופה בשביל פרות.

ניי נה נה ניי, ניי נה נה ניי...

מילים: יורם טהרלב, לחן: שי לביא