טימבוקטו

אדגר, קרח את שק החתולים, עלה על אופנוע, סע לטימבוקטו,
זרוק שם את השק, כסה אותו אבק, ודאג שלא יראו.
דמות בודדת מתנהלת בדרכים מדבריות,
ט י מ ב ו ק ט ו ... הרי רחוק מזה כבר לא נוכל להיות.

כשהייתי ילד ציירתי לי עולם על צרור דפים שכבר הצהיבו בצדם
תשע עשרה שנים, ארגזים קטנים, ולא נודע כי בא הוא אל קרבם.
הברות מתערפלות מאותיות מסתוריות:
ט י מ ב ו ק ט ו ... הרי רחוק מזה כבר לא נוכל להיות.

מילים: אסף קרן, לחן: אסף קרן