בופור

מכליאת סבך הקרב החיל הסתער,
עת כנסה אם כנפה וחלמה.
כמו תמיד חי שנים החרמון בוער,
לפקודה, היי חיל התעורר!

כבשים היא ספרה ארזים עשרה,
ארנים ארבעים בכפור,
ערער וכרכום עוד עשרים
וחד גוזלה היא תזכור.
חלומות על יסמין ועל דליה
ואני לא חולם באספמיא,
של"ג הכון נא הכון!
הקוצר ובידו חרמשון...

מפל רסיסים, טל מים חיים,
נפצי רימונים במרחץ דמים.
שחור בזלת ולובן שלגיו
ומהר הבופור הוא לא שב.

התהפכה לצידה כנסה עוד כנף,
לשתיקת הכבשים ,איך הוא עף?
שחור דמעתה נטמעה בכר,
סוף חלום, התעורר בן יקר.
ולפתע חשתי כי חולמים היינו
רוח קרב כבתה נרנו,
רק נדמה לי עכשיו, בלי מפתיע
זה אני שמהקרב לא מגיע.

מפל רסיסים, טל מים חיים...

לא חלום לה עכשיו, זה מפתיע?
גוזלה מהקרב לא הגיע
נשרה דמעתה על אודם דמיו
ומהר הבופור, בנה לא שב.

מילים: רמי דקל, לחן: מוטי ארוטי