משב קור בחלון שוב דוקר.
קול הגשם על תריס מיילל
ובשחור עננים אור נבלע.
אל הבית חמקה חתולה.
הוא קורא לה לשוב
אל גגות אדומים.
היא תולה מבטה
ברעפים הנושרים.
ענפי עצים נשברים,
כבסים שוב עפים
לכל עבר.
מקפלת גופה
בין הפוך והזרועות
ויונקת
אל תת העור
רעם ואור.
מילים: חלי אברהם איתן, לחן: ניסן פרידמן
