עגילים וג'ינס קרוע

נערים של בית הספר
מעשנים כמו קטרים
שם בסתר מדרגה
מן הפרחים האסורים
רק עוד צחוק אחד או שניים
של חמדה כזאת גנובה
ופרחי הנעורים אז
יקטפו אל הצבא

הם קצוצי בלורית ישובו
במדי החיילים
משהו חדש קשוח
בתוכם הם מגדלים
מה קורה להם בקטע
(של) מי יחיה ומי ימות?
מה אבד בהם לפתע
איפה איפה את תמימות?

עגילים וג'ינס קרוע
והכובע ההפוף
ומבט בהיר פתוח בחיוך
את התום שעוד שופע
כמו האור מן ההפקר
אל תתנו לאיש לקחת
אל תסכימו לוותר.

נערים של בית הספר
לא ידעו עוד אהבה
לפניה יש ללמוד
על השירות והחובה
מנגנים על גיטרה
בלוז לחופש הגדול
ילדים של אמא אבא
לו יכולתם לא לגדול

עגילים וג'ינס קרוע...

מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: מור שטייגל