אקסטרווגנטי

זה לא בדיוק סוף אלגנטי
בטח לא כמו שדמיינתי
שיחתום את הסיפור המטורף הזה
פתאום הבנתי שכיוונתי
לכיוון אקסטרווגנטי
ועכשיו הכל מביך ומשוגע כזה
כל החלונות פתוחים ורק אחד סגור
כל החלומות שרופים וזה סוף הסיפור

תל אביב בת מאה
המדינה בת שישים שנה
אני בת עשרים
ואתה בן זונה

זה לא בדיוק שלא אמרו לי
ואפילו קצת סיפרו לי
שאתה, איך להגיד, נפלת בין הכיסאות
ובכל זאת האמנתי
שיכול להיות רומנטי
אז נתליתי באוויר, וחיכיתי לבאות
כל האנשים רוקדים ביחד בככר
אש של זיקוקים חמה, ולב שבור וקר

תל אביב בת מאה...

זה לא הסוף האופטימאלי
הוא לא שכיח, לא נורמאלי
ואיך לעזאזל יש להמשיך מכאן?
כשבעצם מה שבא לי
זה לשמוע לילי אלן
ולעוף כמותה מעל לבעיות עצמן
כל העצבים שלי וכל הבעיות
ייעלמו ממני תוך מספר שניות

תל אביב בת מאה...

מילים: מוריה אור, לחן: מוריה אור